בס”ד אשרי מי שבא לכאן כתבה שפורסמה בעתון

לרגל מלאות חמישים שנות אור לירחון "אור תורה", יצאנו לשרטט קוים לדמותו של הירחון המיתולוגי שעל שלחנו מסובים זה כיובל שנים (התשכ"ח-התשע"ח) רבנן ותלמידיהון מכל גווני הקשת * בראיון מפתיע ונדיר עם עורכו האגדי של הירחון הוותיק זה חמשה עשורים – רבי ישראל כהן שליט"א, מגלה הרב העורך סודות כמוסים משולחן עורך, מספר על קורותיו של הירחון, על ייחודיותו, ובעיקר מגלה את סוד הצלחתו * ליהודים היתה אורה, זה אור תורה *

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

תולדותיו של מייסד הישיבה בא"י ומנהלה הרה"ג הצדיק רבי שמואל עידאן זצ"ל בבואנו להעלות את זכרו של הרב המנוח זצ"ל ולכתוב את תולדותיו, בחובתנו להדגיש שאיננו מתיימרים להקיף את כל מסכת חייו המופלאה, מאחר שהיה הרב רב פעלים לתורה ולתעודה, אשר עשה רבות להגדלת תורה ולגמול חסד, ורב הנסתר על הנגלה, ורק באנו לתת פרטים מרכזיים בחייו ובפועלו, כמו הוצאת ספרים והקמת הישיבה ועוד. בתחילת המאמר כתבנו בקצרה גם על דמותו של אביו זצ"ל.

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

לרב הנכבד שלום. ברצוני לברר האם יש תשובה

♦ רועה נאמן – שיחה נדירה בקודש פנימה ♦ תמונה ממרן האיש מצליח בפרסום ראשון ♦ מעולמו של מלמד – מדור חדש ♦ הגאון רבי יחזקאל מאזוז – זכרונות הוד מנכדו ♦ 96 עמודים גדושים בחומר נדיר מרתק ♦

שהחיינו על “אוצר החכמה”, זריקת אוכל בגלל הקפדה

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

לרגל הופעת המהדורא החדשה של הספר “הכתב והמכתב”,

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו

מתוך סדרת המאמרים: “לשנות! זה בידים שלך”.מהרב אלחנן

מולל באצבעותיו, והמקורות כבר בשפתיו. בזה יובן ובזה